<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ג פ"ח</h1>
<h2>דף כט:</h2>
לפי שרצה הקב"ה להבדילנו מכל העמים ע"א ולרחקנו מחוקותיהם אשר לא טובים אמר ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'. וכמה אזהרות הזהירנו בזה. ולכן אסרה תורה כל דבר עבודת אלילים ומשמשיה. וכן יין שנתנסך לפני עבודת אלילים אסור בהנאה. וחז"ל עשו להן הרחקה יתירה. וגזרו על סתם יינם משום בנותיהם. וכן אסרוהו בהנאה ואפילו מגע כנעני ביין שלנו. גדולי צרפת כתבו בשם הגאונים כי יין של נוצרים בזמן הזה אינו אסור בהנאה. לפי שאינם רגילים לנסך ואינם עובדי עבודה זרה כגוים הראשונים ואינם יודעים בטיב עבודת אלילים ומשמשיה. ועל זה סמכו ליקח מהם יין בחוב שחייבין. וכן אם נוגעין ביין שלנו התירו למכור להם. כשאסרו היין לא אסרו אלא יין הראוי לנסך לפיכך יין מבושל שלנו שנגע בו כנעני אין בו משום יין נסך. וכן יין המתוקן בדבש ופלפלין שנשתנה טעמו בעבור הדבש והתבלין. וכן תבשיל שיש בו יין אע"פ שלא הרתיח אין בו משום יין נסך. כתב גדול המחברים בשם הגאונים אם נערב ביין מעט דבש או שאור הואיל ואינו ראוי לנסך אין בו משום יין נסך והוא שמבושל וקולא גדולה היא ואין להורות כן. חומץ משורת הדין אין בו משום יין נסך וחכמי צרפת החמירו ואמרו שאין אנו בקיאין כשהוא חומץ ונהגו לאסור. וכן במי הבוסר ואע"פ שאינו ראוי לנסך. חומץ של כנעני אסור לעולם ולא יצא מאיסור יין בעבור שהחמיץ. יין מזוג ואע"פ שנתן בו מים כל שיש בו טעם יש בו משום יין נסך. התמד שנותנים בו מים על החרצנים ולא נעצרו בגלגל פעם ראשון ושני אסור אפילו לא מצא כדי מדתו לפי שהחרצנים בולעין הרבה ולעולם אסור עד שהוא גרוע שאין בני אדם שותין ממנו בעבור גריעתו. אבל עצרם בגלגל ונתן בהם שלש מדות מים ולא יצאו ארבע אין בו משום יין נסך. שמרים שתמדן ולא יצא כדי מדתו פעם ראשונה אסור שניה מותר במה דברים אמורים בשמרים של יין ישראל אבל ביין של כנעניים לעולם אסורין ואפילו תמדן פעמים רבות. חריסים שבלעו יין וכששורין אותם במים יש במים טעם יין אם הם של נסך הרי הם כמותו ואסורין בהנאה. החרצנים והזגים של כנעניים תוך י"ב חדש אסורין אפילו בהנאה. ולאחר י"ב חדש מותרין אפילו באכילה. וכן שמרי יין בד"א כשתמדן במים תחלה. אבל אם לא תמדן לעולם אסורין עד שייבשם בתנור. תמצית היין המתיבש ונדבק בדופני הגיגיות והקנקנים. ונעשה קשה נהגו בו היתר לאחר י"ב חדש או לאחר מלוי וערוי ואין צריכין לקלפן.
